פסק-דין בתיק עת"מ 1495-09

העותר, הבקשה לפי חוק חופש המידע והעתירה

1.      עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 (להלן - חוק חופש המידע או החוק).

2.      העותר בעתירה זו, הוא עורך דין במקצועו. העותר מייצג, בין היתר, פעילים פוליטיים מהצד הימני של המפה הפוליטית. כמו כן, העותר שימש, יו"ר ה"מטה למען ארץ ישראל", שעסק בהגנה על פעילי ימין שנעצרו בתקופת ההתנתקות. יתרה מכך, כפי שהבהיר העותר תוך כדי ההליכים הנוגעים לעתירה זו, נגד העותר עצמו הוגש, על ידי הפרקליטות, בחודש יוני 2005, כתב אישום בעבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק ואיומים. עניינו של כתב אישום זה הוא שיחת טלפון שערך העותר עם שוטרת בחודש מאי 2002 (שיחה שעסקה, בין היתר, בחקירה שקיימה השוטרת בעניין פיגוע בשכונת א-טור בירושלים). במסגרת הליך זה (ת.פ 2162/06, של בית המשפט השלום בחיפה שעודנו תלוי ועומד) העלה העותר טענת הגנה מן הצדק. לטענתו, כתב האישום האמור הוגש נגדו ממניעים פסולים, שעניינם התנכלות מצד גורמי האכיפה והתביעה כלפיו, בין היתר, בגין תביעה אזרחית שהגיש בשם המטה למען ארץ ישראל נגד קציני צבא ומשטרה.

3.      ביום 23.9.08 פנה העותר למשיבה 1, הממונה על חופש המידע במשרד המשפטים, בבקשה לפי חוק חופש המידע (להלן : "הממונה" .( בקשת העותר - שאין צורך לפרטה במלואה - כללה 26 סעיפים וכן תת סעיפים רבים (בקשה זו תכונה להלן: " בקשת העותר"). המדובר בבקשה רבת היקף, שבמסגרתה התבקשה הממונה להעביר לידיו מידע רב מאוד מסוגים שונים, הנוגע להיבטים שונים של פעילות גורמי האכיפה והתביעה בישראל. לעומת זאת, העותר התייחס בקצרה בלבד לטעם שבגינו הוא מבקש את המידע וציין רק כי "המידע הנ"ל דרוש לי לצורכי ליטיגציה בתיקי בית משפט בהם אני מעורב". הממונה, מצדה, בתשובה מיום 17.11.08, סירבה להעביר לעותר את המידע המבוקש, בציינה, בקצרה, כי מדובר בבקשה גורפת ובמידע הנכנס בגדרי חריגים שונים הקבועים בחוק חופש המידע. בעקבות זאת, פנה העותר בעתירה לבית משפט זה וביקש להורות למשיבים להעביר לידיו את המידע המבוקש. תשובתם הראשונית של המשיבים לעתירה הייתה דומה, ברובה, לתשובת הממונה שהוזכרה לעיל. בהמשך, במסגרת דיונים שהתקיימו בעתירה וכתבי טענות נוספים שהגישו הצדדים, צמצם העותר, במידה מסוימת, את בקשתו, דייק אותה ופירט ביתר הרחבה את הטעמים שבגינם המידע המבוקש דרוש לו. טעמים אלה התייחסו בעיקר לחשיבות המידע המבוקש לצורך הגנת העותר מפני כתב האישום האמור. עוד נטען, כי המידע נדרש לעותר לצורך התדיינות בתיקים אחרים, שבהם העותר מייצג לקוחות, ולצורך כתיבת מאמרי ביקורת ציבוריים על התנהלות גורמי האכיפה והתביעה כלפי פעילי ימין במהלך תכנית ההתנתקות. במקביל, התייחסו המשיבים ביתר פירוט לרכיבים השונים של בקשת העותר ואף הסכימו להעביר לידיו חלק מהמידע המבוקש. לצורך פסק דין זה, אין מקום לפרט הליכים אלה במלואם. עם זאת, יצוין כי מדובר בהליכים שנמשכו זמן רב, וזאת, בעיקר נוכח העיכוב במסירת עמדת המשיבים לבית המשפט (ראו לעניין זה החלטתי מיום 22.5.11).

4.      להלן אתייחס בקצרה לתשתית הנורמטיבית הרלבנטית להכרעה בעתירה ולאחר מכן אכריע במחלוקות בין הצדדים, כפי שנותרו לאחר ההליכים האמורים.

דיון והכרעה

התשתית הנורמטיבית

5.      חוק חופש המידע מסדיר את זכות הציבור לקבל מידע מרשויות הציבור. על פי סעיף 1 לחוק "לכל אזרח או תושב, הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית", וזאת, מבלי שהוא נדרש לציין את הטעם שבבסיס בקשתו (סעיף 7(א) לחוק). נקודת המוצא של החוק היא, אם כן, כי המידע המוחזק בידי רשויות הציבור שייך לציבור וכי הרשות מחזיקה במידע כנאמן עבור הציבור.

" במשטר חופשי ובמינהל תקין קמה לו ליחיד זכות לדרוש מרשויות הציבור כי תגלינה לו מידע שיש לו בו אינטרס ראוי. חובה זו המוטלת על רשויות הציבור נגזרת כמו-מעצמה ממעמדה של הרשות כנאמן, ולענייננו - כנאמן המחזיק במידע בנאמנות עבור הציבור כולו...

מידע שרשות הציבור מחזיקה בו אין הוא קניינה של הרשות. קניינו של הציבור הוא. הרשות מחזיקה בו אך בנאמנות עבור הציבור - עבור הציבור ולמען הציבור - וממילא אסורה היא לנהוג בו דרך בעלים משל ירשה אותו מאבותיה" (עע"מ 8282/02 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט חשין).

6.      משכך, ועל מנת לאפשר לציבור לבקר את התנהלות הרשות, וכן לצורך קידום עקרונות של דמוקרטיה וזכויות אדם, קובע החוק כלל המחייב את הרשות למסור לאזרח מידע שבו היא מחזיקה.

" זכותו של הציבור לחופש המידע המוחזק בידי רשויות הציבור, תפקיד ראשון במעלה נודע לה בתרבות השילטון. קבלת מידע על-אודות דרכיו ואורחותיו של השילטון חיוני הוא ליכולתו של הציבור לפקח על פעילותן של רשויות השילטון; וידיעתן של רשויות השילטון כי חשופות הן לביקורת תביא מצידה ליתר סדר ומישטר, ותרתיע אותן מעשיית מעשים החורגים מן המותר והראוי. ולכך נקשרת אף הזכות לחופש הביטוי"...

שקיפות פעילותו של השילטון - והיא מעיקרי היסוד של המישטר הדמוקרטי - נבנית, בין השאר, על עקרון חופש המידע, והשקיפות מצידה מעלה תרומה שיקשה להגזים בערכה לדמוקרטיזציה של השילטון ולשיתופו של היחיד בהתהוות השינויים סביבו. לדברים אלה כולם הד בדברי ההסבר להצעת חוק חופש המידע, ומהם למדנו כי תכלית החוק היא לבסס את חובת הגילוי במטרה '[לסייע] לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שוויון, שלטון החוק וכיבוד זכויות האדם, [ולאפשר] בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון' (דברי ההסבר להצעת חוק חופש המידע, התשנ"ז-1997, ה"ח תשנ"ז, 397. ראו עוד הצעת חוק חופש המידע, התשנ"ו-1996, ה"ח תשנ"ו, 608)" ( שם, בפיסקה 7).

7.         לכלל האמור, המחייב את הרשות למסור לאזרח מידע המצוי בידה, מספר סייגים הקבועים בחוק. מטרת סייגים אלה היא להגן על אינטרסים שעלולים להתנגש עם הזכות לחופש מידע, דוגמת הזכות לפרטיות של צדדים שלישיים, סודיותם של סודות מסחריים, יכולתה של הרשות לבצע את עבודתה באופן תקין ועוד. בהתקיים סייגים אלה, קובע החוק מנגנוני הכרעה ואיזון שאותם על הרשות להפעיל על מנת להכריע האם למסור את המידע למבקש המידע חרף קיומו של אינטרס נוגד (ר' סעיפים 8 ו- 9 לחוק; עע"מ 8282/02 הנ"ל, פיסקה 10; עע"מ 1825/02 מדינת ישראל נ' איגוד בתי אבות, פיסקה 20 לפסק דינה של כב' השופטת נאור). האופן שבו מיישמת הרשות את המנגנונים האמורים, נתון, לפי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, לביקורתו של בית המשפט (ר', עע"מ 8282/02 הנ"ל, פסקאות 10-11).

8.         בית המשפט העליון, מפי כב' השופט י' עמית סיכם, לאחרונה בעע"מ 3300/11 מדינת ישראל נ' גישה (פורסם במאגרים, 5.9.12 - להלן: " פרשת גישה") את ההלכה הנוהגת בעניין אופן בחינת הבקשות לפי חוק חופש המידע, הן בשלב הבקשה והן בשלב העתירה המנהלית הבאה בעקבות דחייתה, וכן הגדיר את "המסננות" הסטטוטוריות דרכן יש לבחון את אותן בקשות. בחוות דעתו בפסק הדין אף הותווה תרשים זרימה הקובע את מסלול הבדיקה של הבקשות והעתירות:

" ... סעיף 1 לחוק - מתווה את נקודת המוצא לפיה לכל אזרח או תושב הזכות לקבל מידע מרשות ציבורית (סעיף 1 רישא), אך בד בבד תוחם את גבולותיה של זכות זו לדל"ת אמותיו של חוק חופש המידע (סעיף 1 סיפא);

סעיפים 8 ו-9 לחוק - מונים שורה של סייגים המצרים את גבולותיה של הזכות האמורה.

סעיף 10 לחוק - מנחה את הרשות, באופן בלתי ממצה, לגבי השיקולים אשר עליה לקחת בחשבון בבואה לשקול לסרב לבקשה לקבלת מידע לפי החוק;  וסעיף 11 לחוק - קובע כללי מידתיות;

סעיף 17(ד) לחוק - מכוחו מופקדת בידי בית המשפט הסמכות להורות על גילויו של מידע אשר אין לגלותו או שאין חובה לגלותו לפי סעיף 9 לחוק, מקום בו העניין הציבורי בגילוי המידע גובר על הטעם לדחיית הבקשה לגילויו, ובלבד שהגילוי אינו אסור על פי דין.